חוברת הקורס

שיעור 1 — פיצול בדין ובסמכות, עדה דתית מוכרת וכריכה

מפת השיעור

השיעור הוקלט בשלושה חלקים, וכל חלק הועלה פעמיים. ההקלטות הכפולות זהות זו לזו.

מבנה הקורס

• הקורס בנוי כמו פאזל. בכל פעם לומדים חתיכה אחת, ובשליש הראשון של הקורס הרבה דברים ירגישו לא סגורים. רק בערך משליש הקורס התמונה מתחילה להתבהר. זה טבעי, ולא סימן שמשהו לא הובן
• כל נושא חוזר פעמיים. היום עוברים על סמכויות השיפוט באופן כללי, ואחר כך כל נושא מהותי (גירושין, מזונות, רכוש) נפתח מחדש בשתי שאלות: למי יש סמכות, ואיזה דין חל
• שאלות בשיעור: רק על הנושא שנלמד באותו רגע. למשל, כשמדברים על גירושין של זוג שנישא בנישואין דתיים בישראל, לא לשאול על נישואין אזרחיים

הציון והמטלה

חקיקה. בקורס הזה החקיקה חשובה מאוד, ומורכבת. כשבחומר הקריאה כתוב לקרוא חוק, קוראים אותו כמו שקוראים פסק דין. ההמלצה: שהחקיקה תהיה לידכם בשיעורים.

המטלה

הרעיון: בדיני משפחה, יותר מבתחומים אחרים, הרבה מהדין קורה בערכאות הדיוניות, ביישום על העובדות. למשל, מה בפועל מספיק כדי להוכיח כוונת שיתוף, או "דבר מה נוסף" בנכס עסקי. המטלה נועדה לראות איך ההלכות והחוקים מיושמים בבתי המשפט לענייני משפחה.

• קבוצות של שלושה עד ארבעה. כל אחד מסכם פסק דין אחד לבד, והקבוצה עושה שילוב של כל פסקי הדין
• אפשר בזוג או לבד, אבל צריך לפחות שלושה פסקי דין בסך הכל. כלומר כל אחד יסכם יותר מפסק דין אחד
• רצוי פסקי דין עדכניים, מחמש עד עשר השנים האחרונות, כשבנושא יש הרבה פסיקה
• מה מגישים: את פסקי הדין המלאים עם הקטעים הרלוונטיים מסומנים, את הסיכום האישי של כל אחד, את הסיכום הקבוצתי, וסרטון או פודקאסט של כחמש דקות שמסכם את פסקי הדין יחד
• לא חייבים להגיע לתובנה. גם "לא למדנו מזה דבר" היא תוצאה לגיטימית, ואין ציון על התובנה
• מותר להיעזר ב-AI ובכל כלי אחר. המטרה היא לעבוד כמו עורכי דין
• רשימת הנושאים תעלה בשבוע הבא, ואחריה מסמך משותף להרשמה
• אפשר להציע נושא שלא ברשימה (דוגמה שניתנה: מחלוקות בין הורים על חינוך ילדים), אחרי שבודקים שיש מספיק פסיקה. מומלץ לתפוס גם נושא מהרשימה, ליתר ביטחון
• אפשר לעבוד גם על בתי דין רבניים אזוריים, בדיונים עובדתיים בדין העברי. בתי דין שרעיים וכנסייתיים לא
• מתי מגישים: מומלץ אחרי שהנושא נלמד בכיתה (בפרט בנושא ידועים בציבור). המועד האחרון: שבוע לפני סוף הסמסטר. סדר הנושאים בקורס שונה כדי שכולם ייגמרו לפני כן
• ההנחיות המפורטות יעלו לאתר הקורס

למה לדיני משפחה יש שם רע

בפאנלים של ימי קריירה, עורכי דין פליליים מדברים בגאווה על התחום שלהם, ועל דיני משפחה יש נימה של התנצלות. הכיתה הציעה כמה סיבות:

• דלתיים סגורות והסודיות של התחום: מי שלא באולם מתקשה לעקוב, ולא הכל מתפרסם. התשובה בשיעור: זה נכון, אבל דלתיים סגורות בישראל הן יחסית חדשות, והשם הרע לא ייחודי לישראל. באנגליה, למשל, אין דלתיים סגורות, והוויכוח שם היה אם להכניס עיתונאים
• אינטימיות ומשפט, וילדים שנמצאים בחזית
• הגנה על צדדים מוחלשים. המרצה העדיפה את המונח "צדדים מוחלשים" על פני "חסרי ישע": לרוב מדובר בפערי כוחות בתוך מערכת יחסים
• אופי של קטטה, גם כשזו לא באמת קטטה
• המתח בין לנצח לבין להמשיך: הצדדים צריכים להמשיך לגדל ילדים יחד גם אחרי ההליך

בתחום הזה אין טובים ורעים. כמעט תמיד יש כאב בכל הצדדים, ומי ששומע את הצד השני מגלה שהדברים מורכבים יותר.

חוג שמחת המזל: לנה והרולד

בשיעור הוצגו עמודים מהספר "חוג שמחת המזל" של איימי טן, על ארבע אמהות שהגיעו מסין לארצות הברית ועל בנותיהן. העמודים יעלו לאתר הקורס.

• לנה והרולד הכירו במקום עבודה משותף. הרעיון לעסק העצמאי שלו היה שלה, והיא גם עובדת בעסק ומקבלת ממנו משכורת
• על המקרר תלויה רשימה של ההוצאות המשותפות. הן לא מתחלקות חצי-חצי: הוא מרוויח יותר, ולכן משלם יותר. כך הם מנסים לנהל מערכת יחסים שוויונית
• הוויכוחים: מי משלם על הגלולות למניעת הריון, האם החתול שהוא קנה לה ליום ההולדת הוא הוצאה משותפת או שלה. והגלידה: היא אף פעם לא אוכלת גלידה, והוא לא יודע את זה, ולכן הגלידה נרשמת כהוצאה משותפת

הנקודה: אילו היו אלה שני שותפים בעסק, התחשבנות כזו הייתה נראית טבעית. אצל בני זוג רובנו מרגישים חוסר נוחות. הבעיה היא לא שהרולד לא הוגן, ולא שהוא אדם רע. הבעיה היא שאנחנו מצפים ממשפחה להתנהל אחרת: מתוך אהבה ומחשבה על טובת הכלל, ולא במונחים של זכויות וחובות.

בכיתה הועלה שבמשפחה יש דברים שאי אפשר לכמת, כמו לידה. המרצה הסכימה, והוסיפה שהתפיסה הזו של משפחה היא חדשה למדי, ולא התפיסה המסורתית של נישואין ומשפחה.

תפקיד המשפט במשפחה

התפיסה הרווחת: המשפט נכנס כשהמשפחה לא מתפקדת, כדי להגן על ילדים ועל צדדים מוחלשים. אם זו התפיסה, ברור למה לדיני משפחה יש תדמית נמוכה: "במשפחה טובה" (במרכאות, הדגישה המרצה) לא צריך את המשפט, והוא נתפס כחלופה לא ראויה שפונים אליה רק כשמשהו משתבש.

מה שהקורס ינסה לשכנע: למשפט יש תפקיד חשוב גם במערכות יחסים מתפקדות.

• המשפט פועל ככללי רקע, גם כשלא פונים אליו. אנשים לא מכירים את פרטי הדין, אבל יודעים בערך מה הוא אומר, ומנהלים את חייהם בצלו. הצל הזה יכול להיות חיובי או שלילי
• רשת ביטחון: כמו לוליינית שעולה על החבל בקלות רבה יותר כשיש מתחתיה רשת. דיני משפחה טובים מאפשרים להיכנס למצבים של פגיעות, הסתמכות ואינטימיות
• דוגמה: הוא עורך דין במסלול לשותפות במשרד, והיא מקבלת הצעה מפתה לעבור לחו"ל, למקום שבו לא תהיה לו עבודה. בכוונה דוגמה לא מגדרית: לגבר שעושה צעד כזה יש מחיר בקריירה. השאלה היא לא איזו החלטה הם צריכים לקבל, אלא איך אנחנו רוצים שההחלטה תתקבל: כל אחד שואל מה טוב לו, או מה טוב למשפחה. כשיש רשת הגנה, קל יותר לחשוב על המשפחה

מה זה לעשות עבודה טובה? אין תשובה אחת. דוגמה: אישה מפסיקה לעבוד כדי לטפל בילדים ומאפשרת לבן זוגה לפתח קריירה. האם המשפט צריך להגן עליה, למשל לראות בקריירה שלו נכס ולתת לה חצי ממנו? או להעביר מסר שגם היא צריכה לפתח כושר השתכרות משלה? יש ויכוח, וזה בסדר. מה שחשוב: הדין פועל כל הזמן ברקע, וצריך לשאול איך הוא משפיע ואיזה מסרים הוא מעביר.

מאמר רשות על הנושא יעלה לאתר הקורס.

"למי טוב" בית הדין

התפיסה שבית המשפט לענייני משפחה טוב לנשים ובית הדין הרבני טוב לגברים היא פשטנית מאוד. ועצם השאלה "למי טוב" מראה חלק מהבעיה: מה זה עושה לתחושת הצדק, כשיודעים שבמערכת האחרת ההכרעה אולי הייתה אחרת?

יחסי משפט וחברה מורכבים: יש דוגמאות להשפעה של המשפט, לתגובת נגד (backlash) שהוא מעורר, ולהיעדר השפעה. אין תשובה ברורה, אבל למסר שהמשפט מעביר יש חשיבות בפני עצמו.

התערבות ואי-התערבות

לפי טיעון של פרנסס אולסן, הוויכוח אם המשפט צריך "להתערב" במשפחה חסר טעם: גם החלטה לא להתערב משפיעה על יחסי הכוחות. היא אומרת שיחסי הכוחות במשפחה יישארו כמו שהם.

דוגמה: שני ההורים מסכימים על חינוך הילדים, וסבתא שחושבת שהם טועים פונה לבית המשפט. בית המשפט יכול להחליט להשאיר את ההכרעה בידי ההורים, וזו החלטה שאפשר לנמק. אבל לומר "אנחנו לא מתערבים במשפחה מתפקדת" מעלים את שיקולי המדיניות שעומדים מאחורי ההחלטה.

פיצול בדין ופיצול בסמכות

זה הדבר הראשון שמייחד את דיני המשפחה בישראל:

• פיצול בדין: חלק מהנושאים נשלטים על ידי דין אזרחי, וחלק על ידי דינים אישיים דתיים
• פיצול בסמכות: יש בתי משפט אזרחיים (בית המשפט לענייני משפחה, המחוזי, העליון) ובתי דין דתיים. חלק מהנושאים מסורים לסמכות ייחודית של בתי הדין הדתיים, וחלק גם לסמכות בתי המשפט האזרחיים

איזה דין חל ומי מוסמך בכל נושא, נלמד בכל נושא בנפרד. היום רק ההגדרות.

דין מדינתי-טריטוריאלי ודין אישי

• בדיני משפחה בישראל, הזיקה שקובעת את הדין האישי של אזרח ותושב היא ההשתייכות הדתית: הדין האישי הוא הדין הדתי, אם הוא משתייך לעדה דתית מוכרת
• לאזרחים זרים הדין האישי הוא הדין הלאומי שלהם. זה לא נלמד
• הקורס עוסק רק באזרחים ותושבים של ישראל: בלי אזרחות כפולה ובלי שאלות של תושבות

שתי מערכות השיפוט

• הדרגה של בית המשפט לענייני משפחה לא הייתה ברורה מאליה. היה דיון אם יהיה בדרגת שלום או מחוזי, והוחלט שלום. על זה בשיעור הבא
• חלק מערכאות הערעור הדתיות יושבות מחוץ לישראל. למשל, הוותיקן הוא ערכאת ערעור עליונה לבתי הדין הכנסייתיים הקתוליים. פסק הדין שלו עדיין חלק ממערכת המשפט הישראלית, אם ההליך התחיל בערכאה דיונית כאן
• הרצאת אורח מוקלטת על מערך בתי הדין הכנסייתיים תעלה לאתר. היא לא חומר לבחינה

בתי הדין הדתיים הם חלק ממערכת המשפט

בארצות הברית, קנדה ואנגליה יש בתי דין רבניים ושרעיים, אבל הם פרטיים. בישראל, בתי הדין של העדות הדתיות המוכרות הם חלק ממערכת המשפט הישראלית. פסק הדין שלהם מחייב כמו כל פסק דין ישראלי: אפשר לבצע אותו בהוצאה לפועל, ולאכוף אותו בחו"ל באותן מדינות שאוכפות פסקי דין ישראליים.

בג"ץ: ביקורת, לא ערעור

אי אפשר לזגזג בין המערכות. מי שמיצה את הערעור בתוך המערכת הדתית, סיים. נשארת רק עתירה לבג"ץ, לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה, כי בית הדין הוא גוף ציבורי.

• עילות הביקורת מצומצמות: חריגה מסמכות, וחריגה מכללי הצדק הטבעי
• כפוף גם לתנאי הסף, כמו ניקיון כפיים והיעדר שיהוי
• טעות ביישום הדין היא לא עילה. אולי עילת ערעור, אבל לא עילה להתערבות בג"ץ
• גם עם פרשנות מרחיבה לאורך השנים, מדובר באחוזים בודדים של מקרים
• מה בג"ץ עושה כשהוא מתערב (מכריע בעצמו, או מחזיר לבית הדין): תלוי בנושא, במקרה ובתקופה. נראה בכל נושא

שני הכובעים של בית המשפט העליון: ערכאת ערעור (במערכת האזרחית) ובג"ץ (מול המערכת הדתית). סעיף 15 רלוונטי רק לכובע של בג"ץ.

איפה זה תופס אתכם. בבחינה, מי שכותב "ערעור" במקום "עתירה לבג"ץ", או להפך, מאבד נקודות. זה לא דקדוק של מילה: ערעור אפשר לבסס על טעות בדין, עתירה רק על חריגה מסמכות או מכללי הצדק הטבעי.

אין חפיפה הכרחית בין דין לסמכות

מי שמוסמך לדון לא בהכרח דן לפי "הדין שלו":

• בית דין דתי שיש לו סמכות חייב להפעיל דין אזרחי, למשל בענייני רכוש
• בית המשפט לענייני משפחה חייב לפעמים להפעיל דין דתי, למשל במזונות ילדים, כשההורים משתייכים לעדה דתית מוכרת

המשמעות לשופטי בית המשפט לענייני משפחה: הם צריכים להכיר דינים דתיים רבים, לפי מי שמתדיין לפניהם.

איפה זה תופס אתכם. בבחינה תמיד יש שאלה נפרדת "למי הסמכות" ושאלה נפרדת "איזה דין חל". ההמלצה: להתרגל מעכשיו לשאול אותן לחוד. אחרת יוצא סלט.

עדה דתית מוכרת

יש לי דין אישי רק אם אני משתייכת לעדה דתית מוכרת. הרשימה סגורה:

• יהודים
• מוסלמים
• עשר עדות נוצריות (למשל קתולים, מרונים, יוונים אורתודוקסים). לא צריך לדעת את כל העשר. בבחינה, עדה נוצרית שמוזכרת היא אחת מהעשר
• דרוזים

לכל אחת מהן גם בית דין מוכר שהוא חלק ממערכת המשפט.

• "עדה דתית" ולא "דת", בין השאר בגלל עשר העדות הנוצריות. זה גם המונח בדבר המלך במועצתו
• אפשר להוסיף עדה מוכרת בהחלטת ממשלה. הדרוזים, למשל, נוספו אחרי קום המדינה
• ההסדר כולו ירושה מהשלטון המנדטורי (המרצה הדגישה: לא מדויק לייחס אותו לשלטון העות'מאני). שם נקבע שבענייני מעמד אישי חל דין אישי. הקביעה שהדין האישי הוא הדין הדתי באה מפסיקה של בית משפט בתקופת המנדט
• מי שלא משתייך לעדה מוכרת אין לו דין אישי. למשל, בודהיסטים אינם "חסרי דת", הם פשוט לא משתייכים לעדה מוכרת

ההשלכות נלמדות בכל נושא בנפרד. למשל, במזונות ילדים חל הדין הדתי, אבל להורים שלא משתייכים לעדה מוכרת יש חוק אזרחי של הכנסת שלפיו הם מחויבים. בנישואין, לעומת זאת, מי שלא משתייך לעדה מוכרת אין לו דרך להתחתן בישראל.

מי קובע השתייכות

לעניין דיני משפחה: בית הדין הדתי הרלוונטי, ורק הוא.

• ההצהרה שלי לא רלוונטית. אישה שנולדה לאם יהודייה ומגדירה את עצמה אתאיסטית, היא יהודייה בעיני בית הדין הרבני. ולהפך: מי שמקפידה על כל המצוות, אבל אמה לא הייתה יהודייה, לא תוכר כיהודייה. זה נכון לכל העדות
• זה נכון רק לדיני משפחה. לעניין חוק השבות (עניין שליט, מהמשפט החוקתי) ההגדרה לא מסורה לבית הדין הרבני. ומי שרוצה שבמרשם האוכלוסין ירשם "חסר דת" יכול לקבל פסק דין הצהרתי מבית משפט מחוזי
• המרת דת אפשרית, לפי פקודת העדה הדתית (המרה). אם עושים את כל ההליך לפי הפקודה, והוא מסתיים ברישום, זה מחייב גם את בתי הדין
• הקורס לא עוסק בכפולי דת (למשל מי שנולד לאב מוסלמי ולאם יהודייה, ושתי הדתות רואות בו שלהן). רק במי שמשתייך בבירור לעדה מוכרת אחת, או לא משתייך בכלל

זוגות מעורבים, ששני בני הזוג משתייכים לעדות מוכרות שונות: נלמד בכל נושא. לכאורה כל הורה חייב במזונות ילדיו לפי הדין האישי שלו. להתחתן בישראל הם לא יכולים.

"שאלות למה"

המלצה מהשיעור: להשאיר בחוץ את שאלות ה"למה" ואת ההיגיון מקורסים אחרים. לתחום יש היגיון משלו, ויש בו סתירות פנימיות רבות. דוגמה: סעיף 10 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (שמירת דינים) לא מאפשר לתקוף דינים שהיו קיימים ערב תחילת חוק היסוד, והוא קיים בגלל דיני המשפחה. גם דלתיים סגורות מול עקרון פומביות הדיון הן דוגמה. בארצות הברית מדברים על family law exceptionalism: דיני המשפחה כתחום חריג.

סוגי סמכות

בלי סמכות עניינית, פסק הדין בטל. ולכן חריגה מסמכות היא אחת משתי העילות להתערבות בג"ץ.

ייחודית ומקבילה

דוגמה לסמכות ייחודית: שני יהודים אתאיסטים מסכימים להתגרש בבית המשפט לענייני משפחה. גם אם שופט ייתן פסק דין, הוא חסר כל תוקף. אותו דבר בדיני עבודה: גם אם עובדת ומעסיקה מסכימות ללכת לבית משפט שלום, הסמכות הייחודית היא של בית הדין לעבודה.

בסמכות מקבילה, ברגע שהתחיל דיון כדין בערכאה אחת, לשנייה כבר אין סמכות. ולכן צריך כלל שמכריע לאן הולכים. הדין בוחר באחת משתי דרכים, ובכל עדה ובכל נושא הבחירה שונה:

1. הסכמה: הערכאה הדתית דנה רק בהסכמת כל הצדדים. בלי הסכמה, ברירת המחדל היא בית המשפט לענייני משפחה. למשל אצל הדרוזים, בכל מה שמעבר לגירושין במובן הצר. וכך בירושה: כדי לדון בבית הדין הדתי צריך את הסכמת כל הנוגעים בדבר
2. מרוץ: מספיק שצד אחד בוחר ופותח ראשון, וכך הוא כופה את הערכאה על האחר

מתי כל דרך חלה, זה כבר הנושא הבא.

אותו דין, תוצאה אחרת

אם שתי המערכות מפעילות לעתים קרובות אותו דין, למה כל כך חשוב איפה מתנהל הדיון, ולמה יש "מרוץ"? כי הפרשנות והיישום שונים. למשל, זכות האישה למדור לפי הדין העברי: המערכת האזרחית ובתי הדין הרבניים פירשו אותה אחרת, גם כשכולם נשענים על מקורות הדין העברי. ויישום שונה של אותו דין על אותן עובדות אינו עילה להתערבות בג"ץ.

למה בכל זאת לומדים סמכויות

זה חלק טכני, אבל בלי סמכויות אי אפשר להבין את דיני המשפחה בישראל. כאמור, זו הפעם הראשונה: כל נושא מהותי ייפתח שוב בשאלת הסמכות, ולא מצפים שהכל יתיישב אחרי השיעור הזה.

מתחילים מהמערכת הדתית, כי אם אין סמכות למערכת הדתית, ברור שהעניין בבית המשפט לענייני משפחה. הדגש על בתי הדין הרבניים, עם התייחסות לאחרים.

נישואין וגירושין: סמכות ייחודית

לכל בתי הדין הדתיים המוכרים יש סמכות ייחודית בענייני נישואין וגירושין, אם שני בני הזוג משתייכים לאותה עדה דתית מוכרת.

אם בית הדין לא מכיר בהשתייכות של אחד מבני הזוג (למשל קובע שהיא לא יהודייה, או שיש ספק), הוא מאבד את הסמכות. מה קורה אז, ומה קורה כשבני הזוג לא מאותה עדה, נלמד בשיעור אחר.

במובן הצר

לכאורה הכל "ענייני נישואין וגירושין": מזונות, זמני שהות, אפוטרופסות, רכוש. לא. בג"ץ פירש את המונחים במובן הצר, ולכל אורך הקורס זו המשמעות:

• ענייני גירושין: אך ורק ההליך שהופך זוג נשוי ללא נשוי. הסטטוס. לא רכוש, לא מזונות, לא ילדים
• ענייני נישואין: איך מתחתנים, האם בני הזוג כשירים להינשא זה לזו, האם הם בגיל מתאים, והאם הטקס שעשו תקף כנישואין

כריכה

כריכה קיימת רק בבית הדין הרבני. לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, כשהוגשה לבית הדין הרבני תביעת גירושין, אפשר לכרוך אליה עניינים נוספים, והם עוברים לסמכות הייחודית של בית הדין.

• הכריכה צריכה להיכתב במפורש בתביעה
• ברכוש צריך לפרט כל נכס: חשבון בנק מסוים, דירה מסוימת, מניות בחברה מסוימת. לא "ענייני הרכוש"
• אפשר לכרוך רק לתביעת גירושין. לא לתביעה לשלום בית

הסעיף תוקן לפני כשנה בהוראת שעה. בשיעור הוצג על המסך הנוסח המתוקן ולצדו הנוסח הקודם. הנוסחים עצמם לא נשמעו בהקלטה. המרצה ביקשה להזכיר לה לדבר על ההשלכות של התיקון בתחילת השיעור הבא.

הוראת שעה: חקיקה של הכנסת שמוגבלת בזמן, שנתיים או שלוש למשל. משתמשים בה כשרוצים לראות את השלכות החקיקה לפני שקובעים אותה. אם לא מאריכים אותה היא פוקעת, והנוסח הקודם חוזר. לפעמים היא הופכת לחוק קבוע. דוגמה שהוזכרה: החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה נחקק בהתחלה כהוראת שעה.

שלושת תנאי הכריכה

למה פותחו. הסעיף נראה פשוט: מגישים תביעת גירושין, כורכים, והסמכות עוברת לבית הדין. התנאים פותחו בפסיקה ישנה של בג"ץ, משנות ה-60 וה-70. הגיעו אליו תיקים בסוף ההליך, אחרי בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול, עם תוצאות שבג"ץ חש שאי אפשר להשאיר: מזונות ילדים אפסיים, או כל הרכוש לבעל ושום דבר לאישה. זה היה לפני חוק יחסי ממון. כדי להתערב, בג"ץ היה חייב לקבוע שלא הייתה סמכות, כי זו (לצד הצדק הטבעי) הדרך היחידה שלו. אז הוא קבע שלא מספיק להגיש תביעת גירושין. בתיקים האלה הוא לא החזיר את העניין לבית הדין הרבני.

התנאים:

1. תביעת גירושין כנה
2. כריכה כדין
3. כריכה כנה

תביעת גירושין כנה

• קודם כל צריכה להיות תביעת גירושין, ולא תביעה לשלום בית
• מתי היא לא כנה? אין תשובה חד-משמעית. קל להוכיח חוסר כנות כשיש, למשל, הקלטות שבהן מי שהגיש את התביעה אומר שלא ייתן או לא יקבל גט בשום מקרה: התביעה הוגשה רק כדי להקנות סמכות
• "אני רוצה שלום בית, ואם לא תחזור הביתה, אני רוצה להתגרש" לא הופך את התביעה לחסרת כנות

כריכה כדין

• יש עניינים שאי אפשר לכרוך. למשל, מחלוקת בין בני זוג בהליכי גירושין אם לערוך ברית מילה לתינוק שנולד להם
• לפני התיקון, לפי הפסיקה, אי אפשר היה לכרוך מזונות ילדים באופן חד-צדדי. החוק כאמור תוקן
• כדין זה גם מפורט: כל נכס בנפרד

כריכה כנה

לפי ההלכות של בג"ץ, כריכה כנה היא כריכה שלא נועדה רק לשלול זכויות מהצד השני. אבל טענה לטובתי לא הופכת את הכריכה לחסרת כנות. מי שכורכת דירה ואומרת שהיא קיבלה אותה בירושה לפני הנישואין ולבן הזוג אין בה זכויות, לא כרכה בחוסר כנות.

כמה צריך לדעת: את התנאים ברמת הכותרת, בעל פה. מעבר לכותרת אין לאף אחד תשובה ברורה. בפועל עושים על זה חקירות.

בג"ץ פייג-פלמן: מי מכריע בתנאי הכריכה

לפי סעיף 15, טענה נגד הסמכות צריך להעלות בהזדמנות הראשונה. אי אפשר לנהל את כל ההליך בבית הדין, ורק בבג"ץ לטעון שהכריכה לא הייתה כדין. מכאן השאלה: מי יכול להכריע אם התקיימו תנאי הכריכה? (מבג"ץ פייג-פלמן צריך לקרוא רק את הרציו.)

הטענות שעלו:

• רק בג"ץ, כי הוא פיתח את התנאים
• גם בית הדין הרבני, כי הרי חובה להעלות את הטענה לפניו בהתחלה
• גם בית המשפט לענייני משפחה, בתקיפה עקיפה. למשל: הבעל הגיש ראשון תביעת גירושין לבית הדין וכרך את ענייני הרכוש, והאישה, שטוענת שהתביעה לא כנה, פונה לבית המשפט לענייני משפחה. הבעל יטען שם שהוא היה ראשון

ההלכה: עקרונית כולם יכולים להכריע: בג"ץ, בית הדין הרבני, וגם בית המשפט לענייני משפחה. אבל חל עקרון כיבוד ערכאות, ובית המשפט לענייני משפחה צריך לכבד את בית הדין הרבני.

• פסק הדין עורר סערה. בבתי הדין הרבניים אמרו: התרגלנו לבג"ץ הגדול, ועכשיו יש לנו "בג"ץ קטן"
• בפועל, עקרון כיבוד הערכאות גבר. המרצה כמעט לא מכירה פסק דין של בית משפט לענייני משפחה שקבע אחרת מבית הדין
• הפתח שנשאר: כשבית הדין לא קיים את כללי הצדק הטבעי. למשל, הכריע בשאלה בלי לקיים דיון, או ישב בהרכב חסר. התקלות האלה כמעט לא קיימות היום
• לפי פייג-פלמן אפשר גם לא לחכות: לטעון לפני בית הדין שאין לו סמכות, ובינתיים לפתוח תיק בבית המשפט לענייני משפחה, ולהמשיך בו כשתינתן ההכרעה

מה קורה בפועל, ולמה בכל זאת טוענים

הרוטינה: צד אחד מגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני וכורך. הצד השני מגיש כתב הגנה שבו הוא טוען שתביעת הגירושין לא כנה, שהכריכה לא כדין ושהכריכה לא כנה. מתקיימות חקירות. בית הדין קובע שהתנאים מתקיימים, וההליך ממשיך.

• המרצה לא מכירה פסק דין מ-15 עד 20 השנים האחרונות שבו בג"ץ התערב בגלל חוסר כנות. כן ידוע לה על פסק דין שבו נקבע שכריכת מזונות ילדים לא הייתה כדין
• ובכל זאת חייבים לטעון. מי שלא טען בהתחלה לא יוכל לטעון בבג"ץ בסוף ההליך. הטענה שומרת פתח, גם אם צר מאוד, למקרה של פסק דין שערורייתי
• החריג: כשברור שהצדדים, למשל בגלל מידת הדתיות שלהם, לא ילכו לבית המשפט לענייני משפחה
• אפשר לטעון רק לגבי חלק מהעניינים. למשל, לא להתנגד לדיון במזונות הילדים, ולהתנגד לדיון ברכוש. טענה שתביעת הגירושין עצמה לא כנה, אם תתקבל, שומטת את הקרקע מתחת לכל העניינים הכרוכים
• בחירת ערכאה נוחה היא לא חוסר תום לב. כשהמערכת מאפשרת לבחור, טבעי לבחור את הערכאה שבה התוצאה אולי תהיה טובה יותר. ותום לב בדיני משפחה הוא עניין מורכב: לא כל טענה לזכויות היא חסרת תום לב

איפה זה תופס אתכם. לתנאי הכריכה כמעט אין משמעות מעשית בתוצאה, אבל הם עולים כמעט בכל הליך בבית הדין הרבני, ובוודאי בבחינות. צריך לדעת אותם בעל פה.

כריכה רק בבית הדין הרבני

כריכה פירושה תביעה עיקרית ועניינים שתלויים בה. התביעה העיקרית היא תביעת הגירושין. זה כך רק בבית הדין הרבני, כי כך מנוסח סעיף 3: בלי תביעת גירושין אי אפשר פשוט להגיש לבית הדין הרבני תביעת מזונות או תביעת רכוש. (חריג שיילמד בשבוע הבא: מזונות אישה, כשהאישה מגישה.)

• ההיסטוריה: במקור לבתי הדין השרעיים הייתה סמכות ייחודית בכל ענייני המעמד האישי של מוסלמים, ולבתי הדין הנוצריים סמכות ייחודית בנישואין, בגירושין ובמזונות. רק בתיקון מאוחר לחוק בית המשפט לענייני משפחה נקבעה לבית המשפט סמכות מקבילה
• אף אחד לא בודק אם הוגשה תביעת גירושין. יש זוגות שהסדירו בבית המשפט לענייני משפחה את הרכוש, הילדים והמזונות, ולא התגרשו שנים
• ברית מילה: אם יש הסכמה, אפשר לדון בבית הדין הרבני. אם אין, הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה

דוגמה לסמכות מקבילה בלי צורך בהסכמה: מזונות בני זוג, בכל העדות חוץ מהדרוזים. אישה נוצרייה שרוצה לדון בבית דין כנסייתי, או מוסלמית שרוצה לדון בבית הדין השרעי, פשוט מגישה תביעת מזונות. בלי תביעת גירושין. (ועוד יילמד שבכלל, הזכות למזונות בני זוג קיימת רק כל עוד בני הזוג נשואים.)

מה לא נלמד בשיעור הזה

• הנוסח המלא של סעיף 3, לפני התיקון ואחריו, הוצג רק על המסך ולא נקרא בהקלטה. ההשלכות של התיקון נדחו לשיעור הבא
• מתי יש סמכות ייחודית ומתי מקבילה בכל נושא, ומתי הכרעה לפי הסכמה ומתי לפי מרוץ: בנושאים הבאים
• מזונות אישה כחריג לכריכה: בשבוע הבא
• זוגות שלא מאותה עדה, או בלי עדה מוכרת: בשיעור אחר
• תרגול שאלות מבחינות יתחיל בערך משליש הקורס

בדיקה עצמית

1. שני בני זוג יהודים, שניהם אתאיסטים, מסכימים להתגרש בבית המשפט לענייני משפחה, ושופט נותן פסק דין. מה תוקפו?
2. בית הדין הרבני הגדול נתן פסק דין, וצד סבור שהוא טעה ביישום הדין. מה הוא יכול לעשות?
3. בית המשפט לענייני משפחה דן במזונות ילדים של שני הורים מוסלמים. לפי איזה דין, ומה זה מלמד?
4. מהם שלושת תנאי הכריכה, ולמה בג"ץ פיתח אותם?
5. למה עורכי דין טוענים כמעט תמיד שתנאי הכריכה לא התקיימו, אף שבית הדין כמעט תמיד קובע שהתקיימו?
6. אישה שנולדה לאם יהודייה מצהירה שהיא אתאיסטית. לעניין דיני משפחה, מי קובע אם היא משתייכת לעדה היהודית?

תשובות.

1: אין לו תוקף. לבית הדין הרבני יש סמכות ייחודית בגירושין במובן הצר כששני בני הזוג מאותה עדה מוכרת, ובסמכות ייחודית הסכמה לא מרפאת חוסר סמכות.

2: אין ערעור. נשארת רק עתירה לבג"ץ לפי סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה, ורק בעילה של חריגה מסמכות או מכללי הצדק הטבעי. טעות ביישום הדין אינה עילה.

3: לפי הדין הדתי, כי ההורים משתייכים לעדה דתית מוכרת. זו דוגמה לכך שאין חפיפה בין דין לסמכות: ערכאה אזרחית מפעילה דין דתי.

4: תביעת גירושין כנה, כריכה כדין וכריכה כנה. בג"ץ יכול להתערב בפסיקת בית דין דתי רק בחריגה מסמכות או מכללי הצדק הטבעי. כדי להתערב בתוצאות שנראו לו בלתי נסבלות, הוא קבע שבלי התנאים לא הייתה סמכות.

5: טענה נגד הסמכות צריך להעלות בהזדמנות הראשונה. מי שלא טען, לא יוכל לטעון בבג"ץ בסוף ההליך. הטענה שומרת את הפתח.

6: בית הדין הרבני. ההצהרה שלה לא רלוונטית לעניין דיני משפחה. זה שונה מחוק השבות ומהרישום במרשם האוכלוסין.

שתי מערכות השיפוט ובג"ץ

שתי מערכות

• בתי הדין הדתיים הם חלק ממערכת המשפט הישראלית. פסק הדין שלהם מחייב ונאכף כמו כל פסק דין ישראלי, גם בהוצאה לפועל וגם בחו"ל. זה שונה מבתי דין דתיים פרטיים בארצות הברית, קנדה ואנגליה
• חלק מערכאות הערעור הדתיות יושבות מחוץ לישראל, כמו הוותיקן לבתי הדין הקתוליים
• אי אפשר לזגזג בין המערכות

בג"ץ מול בתי הדין הדתיים

כמה זה נדיר: אחוזים בודדים של המקרים. מה בג"ץ עושה כשהוא מתערב, מכריע בעצמו או מחזיר, תלוי בנושא ובתקופה.

איפה זה תופס אתכם

• "ערעור" במקום "עתירה לבג"ץ", או להפך, עולה בנקודות בבחינה
• יישום שונה של אותו דין בבית הדין הדתי אינו עילה להתערבות בג"ץ. ולכן חשוב איפה מתנהל הדיון
• סעיף 15 רלוונטי רק לכובע של בג"ץ, לא לבית המשפט העליון כערכאת ערעור

בדיקה עצמית

1. איך מגיעים מבית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט העליון?
2. האם פסק דין של בית דין רבני אפשר לבצע בהוצאה לפועל?
3. צד טוען שבית הדין השרעי לערעורים פירש את הדין לא נכון. האם בג"ץ יתערב?

תשובות.

1: ערעור בזכות למחוזי, ומשם בקשת רשות ערעור לעליון בשבתו כערכאת ערעור.

2: כן. בתי הדין של העדות המוכרות הם חלק ממערכת המשפט הישראלית, ופסק הדין שלהם מחייב כמו כל פסק דין ישראלי.

3: לא על בסיס זה. טעות בדין היא לא עילה לבג"ץ. צריך להראות חריגה מסמכות או מכללי הצדק הטבעי.

סמכות: ייחודית, מקבילה וכריכה

שתי שאלות נפרדות

למי הסמכות ואיזה דין חל הן שתי שאלות, ובבחינה הן נשאלות בנפרד. אין ביניהן חפיפה הכרחית:

• בית דין דתי חייב להפעיל דין אזרחי בענייני רכוש
• בית המשפט לענייני משפחה חייב להפעיל דין דתי במזונות ילדים, כשההורים משתייכים לעדה מוכרת

סוגי הסמכות העניינית

בלי סמכות עניינית פסק הדין בטל.

בסמכות מקבילה מכריעים לאן הולכים באחת משתי דרכים: הסכמה (בלעדיה, בית המשפט לענייני משפחה), או מרוץ (מי שפותח ראשון). ברגע שהתחיל דיון כדין בערכאה אחת, לשנייה אין סמכות.

נישואין וגירושין

לכל בתי הדין הדתיים המוכרים סמכות ייחודית בנישואין ובגירושין, אם שני בני הזוג מאותה עדה מוכרת, ובמובן הצר בלבד:

• גירושין: רק שינוי הסטטוס
• נישואין: איך מתחתנים, כשירות, גיל, תוקף

כריכה

רק בבית הדין הרבני. לפי סעיף 3, לתביעת גירושין אפשר לכרוך עניינים נוספים, והם עוברים לסמכות הייחודית של בית הדין. בבית המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין האחרים מגישים תביעה עצמאית.

שלושת התנאים:

1. תביעת גירושין כנה: ולא תביעה לשלום בית
2. כריכה כדין: עניין שאפשר לכרוך, ומפורט נכס-נכס. ברית מילה, למשל, אי אפשר
3. כריכה כנה: לא נועדה רק לשלול זכויות

מי מכריע (בג"ץ פייג-פלמן): עקרונית בג"ץ, בית הדין הרבני וגם בית המשפט לענייני משפחה. בפועל גובר עקרון כיבוד הערכאות, חוץ מפגיעה בכללי הצדק הטבעי.

איפה זה תופס אתכם

• "ענייני גירושין" זה לא כל מה שקשור לגירושין. רכוש, מזונות וילדים לא בפנים
• הסכמה לא עוזרת בסמכות ייחודית, אבל בסמכות מקבילה היא יכולה להכריע
• טענה נגד הכריכה מעלים בהזדמנות הראשונה, גם כשברור שתידחה. אחרת נסגר הפתח לבג"ץ
• טענה לטובתי אינה חוסר כנות, ובחירת ערכאה נוחה אינה חוסר תום לב

בדיקה עצמית

1. מה ההבדל בין שתי הדרכים להכריע בסמכות מקבילה?
2. למה אין כריכה בבית המשפט לענייני משפחה?
3. בעל כרך לתביעת הגירושין את המחלוקת על ברית מילה. איזה תנאי לא מתקיים?

תשובות.

1: בהסכמה, הערכאה הדתית דנה רק אם כל הצדדים מסכימים. במרוץ, מספיק שצד אחד יפתח ראשון.

2: כריכה היא צירוף עניינים לתביעה עיקרית, תביעת הגירושין. לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות בגירושין, ולכן מגישים לו תביעות עצמאיות.

3: כריכה כדין. זה עניין שלא ניתן לכרוך. בלי הסכמה, הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה.

דין אישי ועדה דתית מוכרת

בשורה אחת

לאזרח ותושב של ישראל יש דין אישי, והוא הדין הדתי, רק אם הוא משתייך לעדה דתית מוכרת.

העדות המוכרות

• רשימה סגורה. אפשר להוסיף בהחלטת ממשלה. הדרוזים נוספו אחרי קום המדינה
• "עדה דתית" ולא "דת", כמו בדבר המלך במועצתו
• ההסדר הורש מתקופת המנדט

מי קובע השתייכות

המרת דת: לפי פקודת העדה הדתית (המרה). הליך מלא שמסתיים ברישום מחייב גם את בתי הדין.

מה זה אומר לא להשתייך

אין דין אישי. ההשלכות משתנות לפי נושא:

• מזונות ילדים: יש חוק אזרחי שחל על הורים שלא משתייכים לעדה מוכרת
• נישואין: אין דרך להתחתן בישראל

איפה זה תופס אתכם

• בודהיסטים אינם "חסרי דת", הם לא משתייכים לעדה מוכרת
• אתאיסטית שנולדה לאם יהודייה היא יהודייה לעניין דיני משפחה, אם כך יקבע בית הדין
• הקורס לא עוסק בכפולי דת, ולא במי שאינם אזרחים ותושבים

בדיקה עצמית

1. למה מדברים על "עדה דתית מוכרת" ולא על "דת"?
2. אדם קיבל פסק דין הצהרתי ונרשם "חסר דת". האם זה קובע את מעמדו לעניין דיני משפחה?
3. מה מקבל מי שלא משתייך לעדה מוכרת במזונות ילדים?

תשובות.

1: בין השאר בגלל עשר העדות הנוצריות, וזה המונח בדבר המלך במועצתו.

2: לא. לעניין דיני משפחה רק בית הדין הדתי הרלוונטי קובע.

3: חל עליו חוק אזרחי של הכנסת, ולא דין דתי.

מה המשפט עושה במשפחה

שתי תפיסות

הדוגמאות מהשיעור

• לנה והרולד (חוג שמחת המזל): התחשבנות בהוצאות לפי הכנסה, שבין שותפים עסקיים נראית טבעית, ובין בני זוג מעוררת אי-נוחות. אנחנו מצפים ממשפחה להתנהל מתוך אהבה ומחשבה על הכלל
• הלוליינית ורשת הביטחון: זוג שבו אחד מוותר על קריירה כדי שהשנייה תעבור לחו"ל. השאלה היא איך תתקבל ההחלטה, ורשת הגנה משפטית מקלה לחשוב על טובת המשפחה
• אולסן: גם אי-התערבות היא החלטה שמשפיעה על יחסי הכוחות

איפה זה תופס אתכם

• אין בקורס תשובה אחת למה זה דין טוב. למשל, אם להגן על מי שוויתרה על קריירה, או לעודד כושר השתכרות עצמאי
• "בית הדין טוב לגברים, בית המשפט לנשים" היא תפיסה פשטנית
• השפעת המשפט בפועל שנויה במחלוקת: יש השפעה, תגובת נגד, והיעדר השפעה. למסר יש חשיבות בכל מקרה

בדיקה עצמית

1. למה התפיסה של המשפט כמענה למשבר מסבירה את התדמית הנמוכה של התחום?
2. בית משפט דוחה תביעה של סבתא נגד החלטה משותפת של ההורים על חינוך הנכד. האם הוא "לא התערב"?

תשובות.

1: אם צריך את המשפט רק כשהמשפחה נכשלת, הוא נתפס כחלופה לא ראויה, שפונים אליה רק כשמשהו משתבש.

2: לפי אולסן, זו החלטה עם השפעה: היא משאירה את כוח ההכרעה בידי ההורים. זו החלטה שאפשר לנמק, אבל "לא התערבנו" מסתיר את שיקולי המדיניות.